תיקן לוחש \ תיקן מדגסקר | Madagascar Hissing Cockroach

תפוצה:	איי מדגסקר – חופי אפריקה הדרומית מזרחית.
גודל:	כ-7 ס"מ
אופי:	התיקן הלוחש הוא אחד החרקים היותר מוצלחים באינטראקציה עם בני האדם, הם אינם עפים – דבר המוריד את רמת החרדה והתנהלותם דיי איטית כאשר הם צועדים על גב כף היד.
בריאות כללית:	בתנאים טובים אין כל בעיות תיקן לוחש יכול לחיות 1-2 שנים אך ידועים גם מקרים של תיקנים שהגיעו גם ל-3.
מיניות:	הצאצאים אינם נאכלים ע"י הבוגרים ובתנאים טובים יוכלו להגיע לגודל של בוגר תוך חודשיים שלושה.
תזונה:	ניתן להשתמש במזון אפרוחים\ עופות טחון היטב, חתיכות ירקות ופירות, מזון צריך להיות ניתן להשגה בכל עת.
גידול:	על מנת לגדל תיקני מדגסקר כל הדרוש לכם הוא קופסת פלסטיק, קרטוני ביצים, כלי מזון בינוני וכלי מים קטן. על הדפנות ניתן למרוח וזלין – מה שימנע יציאה של התקנים החוצה.
מים:	יש לשמור על מים טריים ונקיים בכל עת.
טמפ’/לחות:	טמפרטורה ביום : 26-30 מעלות טמפרטורה בלילה : 23 מעלות – לא פחות. במידה ואין אצלכם ריבוי ואתם מעוניינים בו – שימו לב לטמפרטורה, כנראה שהיא נמוכה מידיי.
תאורה:	אין צורך בתאורה מיוחדת
חימום:	לחימום ניתן להשתמש בכבל או פלטה חשמלית.
שונות:	זכרים ונקבות מגיעים לאותו גודל בבגרותם, לזכרים יש קרניים על גופם ואילו הנקבות חלקות ובעלות גוף מוארך מהזכרים, התיקנים הלוחשים הם חסרי כנפיים ולכן אינם מסוגלים לעוף. הלחישות המפורסמות שלהם מיוצרות ע"י אוויר אשר מועבר דר שסתומים מיוחדים באזור הבטן.

הפוסט תיקנים לוחשים הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

טרנטולה | Theraphosidae

תפוצה:	מרבית המינים נפוצים באיזורים הטרופיים של אמריקה, אפריקה והמזרח הרחוק.
גודל:	עד 6 ס"מ
אופי:	עדיף לא לקחת את הטרנטולה ביד, רק כשהדבר הכרחי-אם בכלל, הטרנטולות הינן יצורים שאינם מתאימים מטבע בריאתם להחזקה ביד ולליטוף. הוצאות חוזרות ונשנות של הטרנטולה מכלי הגידול יגרמו בסופו של דבר לפגיעה בטרנטולה. טרנטולה שנפלה מן היד גורלה בדרך כלל נחרץ בעקבות פגיעה בבטנה העדינה. הציפורניים הזעירות שבקצה עשויות להסתבך בסוגי אריג מסוימים, לעומת מינים שקטים אשר אינם ממהרים לפגוע במטריד אותם, ישנם מינים בעלי מזג אגרסיבי שמומלץ לא לנסות כלל לגעת בהם, הארס של מרבית המינים יכול לגרום לכאב ולנפיחות אך אינו מסוכן לאדם מעבר לכך, לחלק ממיני הטרנטולות יש על הבטן שערות הנושרות בנקל, בזמן שהעכביש מוטרד הוא מעיף ענן של שערות ע"י הברשת הבטן ברגליו האחוריות. שערות אלו גורמות לגירוד וגירוי ובמקרים קשים לדלקת עיניים, יש מינים ששערותיהם גורמות לגירוי קל מאוד ולאחרים שערות הגורמות גירוי חזק. יש לנהוג בזהירות גם בנשלים.
בריאות כללית:	נקבות בוגרות מתנשלות פעם בשנה וחיות בממוצע 12-15 שנים ואף יותר במינים מסויימים, הזכרים מתנשלים עד הגיעם לבגרות מינית וחיים עוד כשנה-שנה וחצי ללא כל התנשלויות נוספות.
מיניות:	הזכרים קטנים ורזים יותר והנקבות גדולות.
תזונה:	טרנטולות ניזונות מחרקים גדולים בעלי גוף רך, צרצרים, חגבים, תולעי קמח, חיפושיות קמח, תיקנים ועשים יעשו את העבודה על הצד הטוב ביותר עבור הטרנטולה, טרנטולות גדולות יכולות לטרוף גם גורי עכברים, בטבע טרנטולות גדולות עשויות לטרוף בעלי חוליות קטנים כמו לטאות, צפרדעים, מכרסמים קטנים ולעיתים אפילו ציפורים קטנות. יש להימנע מלהאכיל טרנטולה בפרוקי רגליים ארסיים כמו נמלים, דבורים ועכבישים, טרנטולה שאוכלת באופן סדיר אפשר להאכיל פעם פעמיים בשבוע, אם תצרוכת המזון יורדת ניתן להאכיל פעם בשבועיים, בדרך כלל אין בעיה של האכלת יתר, טרנטולןה יכולה לאכול הרבה בבת אחת ולצום לאחר מכן, הן מאוד גמישות מבחינת כמות המזון ותכיפות ההאכלה, טרנטולה המקבלת מזון בשפע תגדל מהר יותר.
גידול:	טרנטולה מגדלים באקווריום בגודל 30-40 ס"מ שעליו מכסה עם חורי אוורור או מכסה מרושת חלקית, אין לרשת את כל שטח המכסה שכן עלינו לשמור על הלחות ואוורור יתר יוריד אותה… טרנטולות הינן מין קניבלי ולכן יש לשכן כל אחת בנפרד, יש למקם את האקווריום במקום מוצל שאינו חשוף לשמש ישירה. רוב הטרנטולות חיות באיזורים לחים או במיקרו-אקלים לח הקיים בתחתית המחילה העמוקה שהן חופרות בטבע, הן זקוקות לסביבת חיים לחה וללחות גבוהה באוויר, תנאים אלו מושגים באמצעות המצע המורכב מחומרים סופגי מים, אנו משתמשים בורמקוליט או כבול או תערובת של שניהם, המצע חייב להיות לך כל הזמן ומרטיבים אותו מידיי פעם לפי הצורך, יש להיזהר מהפיכת המצע לבוצי ומוצף מים, מכסים את קרקעית כלי הגידול בשכבה בעובי 3-5 ס"מ. כבול יבש דוחה מים ובכדי להספיג אותו יש ללוש אותו בחזקה יחד עם מים עד שיספגו לתוכו ורק אז להעביר את המצע אל האקווריום, פעם בשניה מומלץ לעשות ניקוי כללי לאקווריום ולהחליף את המצע. יש להניח ענף או שניים או קליפת עץ שתחתיה תוכל הטרנטולה להסתתר.
מים:	הטרנטולות זקוקות למי שתייה, אפשר לספק את אלו בכלי קטן השקוע במצע, רצוי לשים בתוכו חתיכת ספוג כדי למנוע טביעה של מזון חי שטרם נאכל, לטרנטולות יש נטייה להשליך שאריות מזון לכלי המים ולכן רצוי להחליפם לעיתים קרובות.
טמפ’/לחות:	הטמפרטורה המתאימה למרבית המינים נעה בין 21-27 מעלות צלסיוס, בקיץ בארץ אין שום בעיה וגם בחורף רוב המינים יחזיקו מעמד בטמפרטורה של חדר מגורים אולם מתחת ל20 מעלות יפסקו צריכת המזון והגידול, לא רצוי שהטמפרטורה תרד מתחת ל-16 מעלות, במקרה שמחממים צריך להימנע מחימום יתר, ייבוש ולהימנע מאור ישיר ומסנוור.
תאורה:	אין צורך.
חימום:	ניתן לחמם באמצעות כבל קטן, יש להיזהר בעת החימום מחימום ייתר ומהתייבשות.

הפוסט טרנטולה הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

הפוסט סרטן הנחלים הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

חמוס מבאיש | ferret

הפוסט חמוס הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

דגו | Octodon Degus

מוצא:	צ'ילה – החוף המערבי
תפוצה:	כחיית מחמד – כלל עולמית
מידע כללי:	לדגואים מגוון רחב של קולות אשר רובם מורכב מציוצים דקים ומהירים, בטבע הם מצייצים שעות לאחר ההזדווגות עם הנקבה כאשר הם ישובים בראש ערימת הזרדים שלהם.
מבנה גוף:	אורכו של הדגו נע בין 25-31 ס"מ אורך הזנב הוא כ- 13 ס"מ, משקלו 300 גרם. האוזניים גדולות וכהות יחסית לגופו, רגליו בעלות ארבע אצבעות מפותחות וחמישית קטנה יותר.
אורך חיים:	בטבע – 15 שנים בשבי – 10 שנים
התנהגות:	התנהגותם של הדגואים נחשבת לקיצונית והם יכולים להיות פעילים ונמרצים או רגועים מאוד, הם אוהבים לרוץ, לטפס ולהיכנס למקומות חשוכים וחמים. הדגו הוא חיה חברתית ובדרך כלל יהיו חביבים אחד לשני ולמגדל אך ידועים מספר מקרים בודדים של נשיכות אחד של השני עד חתכים עמוקים.
גידול:	ניתן לגדל דגואים בכלוב מרושת אשר מרופד בשבבי עץ, אספן וכדומה, גובהו של הכלוב חשוב לדגו הרבה יותר מרחבו שכן הם אוהבים לקפץ ולטפס לגובה, בתוך הכלוב יש לדאוג למקום מחסה, גלגל ריצה, כלי שתייה ומזון ומספר ענפים אשר ישמשו את הדגו לחידוד ושיוף השיניים.
תזונה:	בטבע הדגו ניזון מעשב, קליפות עצים, עלים, זרעים, פקעות ושורשים. בשבי ניתן לבסס תזונה על כופתיות ארנבונים ועליהם להוסיף : בטטה, גזר,עלי סביונים, אספסת, נבטי אלפלפה, גרעיני חמנייה ובוטנים, עם אלו האחורנים אל לנו להפריז שכן מדובר בכמות שומן גדולה יחסית
בריאות כללית:	בעיות בריאות נפוצות אצל הדגואים נובעות מחוסר ידע מוקדם של המגדל לנושאים הבאים : דגו אינו יכול לפרק סוכר ולכן אם יצרוך סוכר מעל הדרוש לו יפתח סכרת. למניעה של המחלה יש לדאוג לא להגיש לדגו שלכם מזון עשיר בסוכר כמו פירות יבשים ופירות. עודף מזון שומני יגרום לבעיות כבד ולכן אין להאכיל את הדגו ביותר מידיי מזון עתיר שומן כגון גרעיני חמנייה ובוטנים.
רבייה:	דגו מגיע לבגרות מינית בגיל 3-4 חודשים, היריון ראשון אצל הנקבות נצפה בדרך כלל בגיל 8 חודשים, משך ההיריון כ- 90 ימים כאשר מספר הגורים בשגר נע בין 2-8 כאשר בדרך כלל ישנם ארבעה, הגורים נולדים כאשר גופם מכוסה פרווה ועיניהם פקוחות, תוך חודשיים מיום היוולדם הם מוכנים לגמרי לחיים עצמאיים.
שונות:	הדגו הוא בעל חיים אשר משמש כחיית מחמד טובה, החברותיות שלו, ההיגיינה והתנהגותו הנוחה הופכים אותו לחיה נעימה ומוצלחת לגידול.

הפוסט דגו הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

צ'ינצ'ילה | Chinchilla

מוצא:	מוצאן של הצ'ינצ'ילות הוא מהרי האנדים אשר בדרום אמריקה.
תפוצה:	כחיית מחמד – כלל עולמית.
מידע כללי:	הצי'נצ'ילה בתחילת דרכה נחשבה לחיית ציד בשל פרוותה הרכה המיוחדת, במהרה גילו אותה חובבי בעלי החיים והיא הפכה לחיית מחמד מוצלחת, ישנן עדיין חוות רבייה לצ'ינצ'ילות אשר מתפרנסות ממכירת הצ'ינ'צילות לתעשיית הפרוות אך ככל שהמודעות העולמית גוברת כך מסםר החוות קטן.
מבנה גוף:	גופן של הצ'ינצ'ילות עגול וקטן, אוזניהן עגולות, זנבן ארוך ושעיר ופרוותן סמיכה ונעימה מאין כמוהה.
אורך חיים:	15-20 שנים
התנהגות:	הצ'ינצ'ילה היא בעל חיים עליז ושמח, אפשר לשבת ללא סוף עם צ'ינצ'ילה ולהתפנק על פרוותן הרכה. צ'ינצ'ילה משוחררת בבית גורמת להמון קולות צחוק והנאה, מניתור בלתי אפשרי אחד למשנהו כאשר היא תדלג מן המדף אל הטלוויזיה ומשם אל הספה.
גידול:	בבואנו לבחור כלוב לצ'ינצ'ילה שלנו עלינו לזכור את מוצאן מההרים וככאלו הגובה יהיה משמעותי יותר מאשר שטחו של הכלוב, על הכלוב להכיל מקום לשירותים, כלי מים ומזון, ומקום מסתור, בהתחשב במוצאן מן האנדים הקרים עלינו להבין שלצ'ינצ'ילה לא תהיה כל בעיה עם קור בעוד שחום יכול להרוג אותה ולכן על הכלוב להיות ממוקם במקום קריר ומוצל, בקיץ אם הן נמצאות בבית לא תהיה להן בעיה מיוחדת אך אם הן נמצאות בחוץ מומלץ להניח בקבוקי קרח אשר יצננו את האווירה. הצ'ינצ'ילה זקוקה לאמבט חול פעמיים בשבוע על מנת לשמור על פרווה נעימה, את החול המיוחד מניחים באמבט ומכניסים לכלוב, לאחר סיום השימוש בו מוציאים אותו.
תזונה:	הצ'ינצ'ילה היא בעל חיים צמחוני ותזונתה בשבי תהיה מורכבת מכופתיות מיוחדות לצ'ינצ'ילה ושאר פירות וירקות, אין לתת לצ'ינצ'ילה מזון המיועד למכרסמים אחרים שכן הן רגישות במיוחד לעמילן אשר נמצא בתירס ובעוד מרכיבים אשר מצויים בכופתיות אלו.
בריאות כללית:	בטיפול נכון בריאה מאוד
רבייה:	הצ'ינצ'ילות מגיעות לבגרות מינית בגיל 8 חודשים, הנקבה מתייחמת כל 30-40 ימים, משך ההיריון הוא כ- 111 ימים ולאחריו נולדים 1-4 גורים כאשר הם מכוסים פרווה ועיניהן פקוחות, הגורים יונקים במשך חודשיים ולאחר מכן הם עצמאיים לגמרי. הנקבה מתייחמת שוב 3 ימים לאחר ההמלטה.
שונות:	עם הזמן נוצרו מוטציות בצבעי פרוותן של הצ'ינצ'ילות, הנפוצות שבהן הן לבן, שחור, שיש, אפרסק ועוד.

הפוסט צ'ינצ'ילה הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

אוגר סיבירי | Striped hairy footer hamster

מוצא:	סיביר אך ניתן למצוא פריטים גם במנצ'וריה מונגוליה וקזחסטן
תפוצה:	כחיית מחמד – כלל עולמית.
מידע כללי:	האוגרים הם יונקים המשתייכים לסדרת המכרסמים המונה מעל ל- 500 מינים. הם ניכרים בעיקר במבנה השיניים התוחנות העליונות המעוטרות בשתי שורות של גבשושיות. משפחת האוגרים נחלקת לשתי קבוצות : הראשונה בעלת זנב קצרצר, גוף מסורבל וכיסי לחיים גדולים, השניה בעלת זנב ארוך וחסרה את כיסי הלחיים.
מבנה גוף:	בעל מבנה גוף כדורי וחסון המכוסה כולו בפרווה עבה, רגליים רחבות וקצרות ומכוסות פרווה דקה בצבע לבן, שחור, חום או אפור. אורך הראש והגוף 7 – 10.5 ס"מ. עיניים שחורות ומבריקות חטמו ורוד ויש לו שפמונים ארוכים, עורו של האוגר גדול יחסית לגודל הגוף ולכן נוצר "עודף" עור, תכונה זו מאפשרת לאוגר גמישות בכניסתו למקומות אשר נראים קטנים מכדי שיוכל לעבור בהם..
אורך חיים:	1.5 – 2 שנים אך ידועים מקרים של אוגרים שחיו למעלה מארבע שנים.
התנהגות:	להבדיל מן האוגר הזהוב האוגר הסיבירי חי בטבע בלהקות קטנות של זכר ומספר נקבות, הוא אינו אגרסיבי בדרך כלל והזכר יכול לעזור בטיפול בגורים. האוגרים הסיבריים ובייחוד הזכרים, נעשים תוקפנים בשעת מצוקה, האוגר פוער אץ פיו ומשמיע קולות צורמים וחזקים, קולות אלו נוכל לשמוע גם בשעת ריב בין הזכרים או כאשר אוגר חדש מוכנס אל הכלוב. האוגרים הם בעלי חיים קטנים וחמודים אשר ניתן להפיק מהם הנאה מרובה.
גידול:	על הכלוב להיות בגודל של 22X30 ס"מ לפחות, נסורת בעומק של 5 ס"מ לפחות על מנת לחפור מחילות, קרטון רך או שיטיו לריפוד המחילה, ניתן גם להשיג מצע מיוחד לאוגרים, יש לשים בכלוב גלגל ריצה על מנת לספק את רמת הפעילות, "בית" כלשהו המדמה מחילה סגורה, יש להחליף נסורת פעם בשבוע ופעם בחודש לנקות את הכלוב כולו עם מטלית רטובה במים פושרים.
תזונה:	תערובת לאוגרים אשר אליה ניתן להוסיף גרעינים, פירות וירקות, יש לדאוג למים נקיים.
בריאות כללית:	אוגר בריא – עירני כאשר אינו ישן, עיניו מבריקות ולא מטפטפות, האוגר צריך להיות חטטני, לא יותר מידי עצבני ולא נשכן למגע יד קל, יש לשים לב שאין עיטושים, אף נוזל, סימני לכלוך באיזור פי הטבעת.
רבייה:	האוגר הסיבירי מזדווג בחודשים פברואר – נובמבר, הנקבה בונה בעומק המחילה או הבית קן מרופד. תקופת ההיריון אורכת כ- 20-22 ימים אך יכולה להיות קצרה יותר, מספר הגורים בהמלטה יחידה (שגר) נע בין 3-12 . הנקבה מטפלת לבדה בגורים וכעבור 21 ימים מההלטה הגורים נגמלים מיניקה, בגיל 25 יום ניתן להפריד אותם מהאם. זמן מועטל אחר הגמילה מגיעים הגורים לבגרות מינית.
שונות:	האוגר הסיבירי הוא בין חיות המחמד הנפוצות ויש לכך סיבה טובה, הוא קטן ושובה לב, ניתן לצפות שעות במשחקיו ובאינטראקציה בין חברי הקבוצה. עם השנים התפתחו מוטציות וביניהן : שחור , כחול ולבן.

הפוסט אוגר סיבירי הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

הפוסט ארנבון הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

אוגר זהוב | Mesocricetus Auratus

מוצא:	בעבר ניתן היה למצוא את האוגרים הזהובים בסוריה אך כיום הם נכחדו מן הטבע.
תפוצה:	כחיית מחמד הם נפוצים בכל העולם.
מידע כללי:	האוגר הסורי התגלה לראשונה בשנת 1839 ע"י החוקר הישראלי ישראל אהרוני. בשנות ה- 30 של המאה ה – 20 לא נצפו פריטים בטבע. מכאן שמקורם של כל האוגרים הסורים בשבי הוא מאותה אם ותריסר גוריה שנלכדו. שמו של האוגר בא לו על שם פעולת אגירת המזון בכיסיי הלחיים הגדולים דבר אשר מאפשר לו העברת מזון בכמויות גדולות למחילתו והורדת הסיכון להיטרף הקיים בעת אכילה בחוץ.
מבנה גוף:	אורך גופו של האוגר הסורי הוא כ- 18 ס"מ.הזכר קטן במעט מן הנקבה ומשקלם נע בין 130 ל 180 גרם. גופו הגלילי מכוסה פרווה סמיכה ורכה בצבע זהוב עם כתמים בגווני חום צהוב ולבן, צידו התחתון של הגוף לרוב בהיר, אפו של האוגר מוארך ומחודד בקצהו מצויים זיפי שיער המשמשים לו כאיבר מישוש.
אורך חיים:	2 – 3 שנים.
התנהגות:	האוגר פעיל לילה ובמשך היום הוא שוהה במחילתו, לכל פרט מחילה משלו. האוגרים מסוגלים לנשוך בחזקה ובתנאים של מרחב מחיה מצומצם מתפתחים ביניהם קרבות אכזריים, קיימת תופעה של אכילת גורים אשר מתרחשת כאשר הנקבה לחוצה ומרחב המחיה אינו מתאים. הצעירים משמיעים קולות צרודים צורמים ובהיתפסם הם נושכים על כן יש לטפל בהם בזהירות ולהרגילם בהדרגה למגע יד אדם.
גידול:	כלוב של 60X45X30 לפחות, את תחתית הכלוב אפשר לרפד בשבבי עץ או בחול מיוחד לאוגרים. יש להניח בכלוב בית קטן אשר ישמש כמחילה ומקום לשינה והמלטות. רצוי לשים גם גלגל ריצה אשר יספק את הספורט הרצוי, ניתן גם להוסיף סטים של מחילות ומשחקים לאוגרים שינעימו את זמנם ויספקו לכם שעות צפייה מהנות. ככלי למים יש לשים בקבוק לאוגרים.
תזונה:	תערובת לאוגרים אשר אליה ניתן להוסיף ירקות, פירות, דגנים וקטניות. יש לספק מים טריים בשפע.
בריאות כללית:	יש לשים לב שהאוגר אותו אתם רוכשים נראה בריא, לא משדר לחץ או חולשה, אפו יבש ועיניו נקיות ועירניות
רבייה:	ההיריון נמשך 16 ימים אשר בסופו מומלטים בין ארבעה לשניים עשר וולדות, משקל כל וולדה הוא כשני גרמים.
שונות:	הנקבות ידועות כפחות ידידותיות מהזכרים.

הפוסט אוגר זהוב הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

הצבים ידועים כחופרים מעולים של מחילות ומבנה גופם מותאם לכך במיוחד, הצבים הסודנים נחשבים לחזקים ופעילים בין צבי היבשה, כאשר מזג האוויר חם או קר מידיי עבורם הם נסוגים למחילות ומבלים שם את רוב הזמן.

הפוסט צב סודני הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.