Jardine

מוצא:	אפריקה המרכזית, בין קאמרון ואנגולה המרכזית ועד דרום מערב אוגנדה.
תפוצה:	כחיית מחמד : כלל עולמית
מידע כללי:	ההבדל בין בוגר לצעיר אצל הג'רדין נמצא בכתר אשר על ראשו, אצל הצעירים הופעת הכתר מתחילה בגיל שנה ונמשכת לאורך שלוש שנים עד אשר הכתר נמשך לאורך כל הראש ולעיתים אף נראה ככיפה. מגדלים יודעים להעריך את גילו של התוכי לפי השלב אשר הכתר מצוי בו אך זה כאמור אפשרי רק עד אשר התוכי מגיע במזל טוב לגיל שלוש.
מבנה גוף:	לתוכי זה מבנה חסון, בעל מקור גדול, רוב הניצוי של התוכי הוא בצבע ירוק כאשר קצוות הכנף הן כהות יותר ולעיתים אף מתוארות כשחורות, על מצחו יש כתר בצבע כתום-אדום ולעיתים גם על פנים הירכיים וחלקם הקדמי של הכנפיים בקצוות.
אורך חיים:	40-60 שנים.
התנהגות:	הג'רדין הוא תוכי לא נפוץ בארצנו ולפיכך רמת המודעות אליו קטנה יחסית אולם האנשים אשר רכשו לעצמם תוכי מסוג זה יעידו עליו שהוא תוכי בעל אופי נח, שקט, קל להחתמה ובעל יכולת דיבור טובה, לעומת הג'אקו ההופך לרציני ובעל כבוד כאשר הוא מתבגר הג'רדין שומר על אופי ילדותי מה שהופך אותו קל ללימוד תרגילים משעשעים ומחובר לכל בני המשפחה.
גידול:	לג'רדין בוגר דרוש כלוב בגודל 60X60X120 לפחות. את הכלוב מומלץ למקם בחדר המגורים או בכל מקום אשר נחשב למרכזי בבית. יש לדאוג שהכלוב לא יהיה בחשיפה מלאה לשמש אלא שתמיד יהיה בו חלק מוצל. בכלוב ניתן בהחלט להניח משחקים שונים ומגוון ענפים אשר יספקו לתוכי שלכם תעסוקה בזמן שאתם אינכם בבית, ניתן להשאיר רדיו דולק או טלוויזיה אם התוכי בזווית נכונה.
תזונה:	תזונתו של הג'רדין צריכה להכיל את כל אבות המזון, הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא ע"י האכלה בכופתיות שכן בדרך זו אין לתוכי את יכולת "ברירת" האוכל והוא חייב לאכול הכל. אם הבחירה היא לא להאכיל בכופתיות יש לספק לתוכי את הרכיבים הבאים בתזונתו : על בסיס יומי – ירקות ופירות, תערובת השריה,מעט אגוזים, גרעיני חמניה (20 גרם לתוכי ליום) על בסיס שבועי – פלפל חריף, ביצה קשה מגורדת עם הקליפה, פולקה של עוף. על מנת להרגיל את התוכי לאכול מגוון של פירות וירקות יש להתחיל באלו שהוא מכיר ואוהב, לאט לאט בכל כמה ימים שמים בכלוב עוד סוג של פרי או ירק, כאשר אנו מוסיפים סוג חדש יש לשימו לפני שאר המזון בנפרד כאשר התוכי מצוי על "בטן ריקה" אז הסיכויים שהתוכי יסכים לטעום אותו גדלים. עוד אפשרות היא להפוך את המאכל למשחק, בדרך כלל תולים את המאכל מתקרת הכלוב ונותנים לתוכי את הזמן להתרגל לנוכחות ולריח, יש סיכוי שהוא ינסה גם לטעום. מים טריים בכל שעות היום הם חובה.
בריאות כללית:	בגידול נכון בריאותו של תוכי זה נחשבת לטובה. כמו אצל כל התוכים, יש לבצע בדיקות נשאות של כלמידיופיליה וסלמונלה.
רבייה:	על מנת להבדיל בין זכר לנקבה יש לבצע בדיקת DNA אשר נשלחת למעבדה. עונת הרבייה היא לקראת ינואר, הנקבה מטילה 3-4 ביצים עליהם היא תדגור 26 ימים. ניצוי מלא של הגוזלים בגיל 9-10 שבועות. קיימת בעיית דגירה אצל הג'רדינים ולכן רוב המגדלים מדגירים את הביצים.

הפוסט ג'רדין הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

White Cockatoo

מוצא:	אוסטרליה וחלקים מאינדונזיה והאיים סביב
תפוצה:	כחיית מחמד – כלל עולמית
מידע כללי:	הקקדו לבן ידוע גם בשם קקדו אמברלה (מטרייה) וזאת בשל הציצית הרחבה אשר על ראשו, הוא אחד מ- 21 סוגי תוכים אשר משתייכים למשפחת הקקדואיים.
מבנה גוף:	אורך גופו של הקקדו הלבן נע סביב 48 ס"מ ומשקלו נע בין 400 גרמים לנקבה קטנה ומעל ל-800 גרמים לזכרים גדולים. רוב גופו לבן אך נוכל למצוא גם נוצות צהובות בנוצות התחתיות של הכנפיים ובזנב. נוצות קצרות גדלות על רגליו ומשמשות כמעין כיסוי גרביים. המקור שחור והציצית מעידה על מצב רוחו.
אורך חיים:	כ- 80 שנים ואף יותר
התנהגות:	אם חיפשתם לכם תוכי מתכרבל אשר ירצה להיות לידכם בכל רגע אשר תהיו בבית ויהנה תמיד מפינוק רכשו לכם קקדו. הקקדו כתוכי מוחתם מתנהג ממש כילד נוסף בבית, הוא מניח את ראשו לפינוק, רוקד וקופץ כאשר ירצה למשוך תשומת לב ובכלל כאשר נמצא קקדו בבית מגיעות יחד איתו שעות הנאה צחוק ופינוק בלתי נגמרות.
גידול:	הקקדו הלבן הוא תוכי אשר בונה קשר עמוק מאוד עם האנשים הקרובים לו ולכן זקוק לחמש שעות לפחות מידיי יום אשר בהן תהיו בבית והוא יהיה משוחרר. הקקדו הלבן יחפש את קרבתכם בכל שעה ביום, הוא זקוק לה וקקדו אשר לא ייקבל את מנת היחס היומית עלול מהר מאוד לפתח בעיות של צריחות,מריטת נוצות ונשיכות עצמיות. הקקדו מדברים ואף יאמרו כמה משפטים או מילים שימצאו חן בעיניהם אך הם אינם נחשבים לדברנים הגדולים של עולם התוכים. הקקדו יהיה זקוק לכלוב הגדול ביותר שתוכלו להרשות לעצמכם אשר יימצא בתוך הבית ובמרכזו. יש לאבזר את הכלוב בצעצועים למיניהם אשר יספקו לקקדו עניין ושעשוע בזמן שאתם לא נמצאים. יש להקפיד על נעילת הכלוב שכן הקקדו נחשב לברחן מועד, הם פרופסורים בפתיחת כלובים. מומלץ לרכוש כלוב עם מרפסת שכן הכלוב מקנה לתוכי את הביטחון שהוא זקוק לו ועליו הוא יהנה לעמוד ולרקוד לכם או סתם לשעשע בהרמות חוזרות ונשנות של הראש.
תזונה:	אנו בבית החיות מאכילים את התוכים שלנו בכופתיות לתזונה נכונה ומוסיפים מדיי יום מגוון ירקות, פירות, אגוזים וגרעינים שונים להעשרה.
בריאות כללית:	בטיפול נכון – בריאים מאוד יש להכיר בין התוכי לוטרינר ככל שהתוכי יהיה צעיר יותר כן ייטב והלחץ אשר מגיע יחד עם היציאה מהבית והביקור במקום זר עם ריחות וקולות חדשים יפחת. מומלץ לכסות את הכלוב כאשר מוציאים את התוכי מהבית למקום לא מוכר.
רבייה:	כיוון שאצל הקקדו הלבן אין דו צורתיות זוויגית (גם לפי צבע העיניים התבררו טעויות נפוצות) עלינו לבצע בדיקת דם על מנת לדעת את מין הקקדו אשר ברשותינו. בטבע הקקדו מקננים בתוך גזעי עצים גבוהים, בשבי הם מקננים ומטילים בתא הטלה. בדרך כלל ישנן שתי ביצים בתטולה וזמן הדגירה הוא 28 ימים ושני בני הזוג שותפים לה. 84 ימים לאחר הבקיעה, בגיל שלושה חודשים, הגוזלים עוזבים את הקן.
שונות:	מומלץ בחום לאנשים המסוגלים להעניק לו את הטיפול והיחס הנכונים.

הפוסט קקדו לבן הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

Rose-Ringed Parakeet

מוצא:	מקורן של הדררות הוא בצפון הודו, נפאל וציילון, מערב פקיסטן, משם התפשטו למערב אפריקה, גינאה סנגל, צפון סומליה צפון אירופה וסודן.
תפוצה:	כעופות בר מצויות ברחבי העולם אולם יש חלק נכבד מן האזורים אשר שם הן מצויות באופן עונתי בלבד. כתוכי מחמד תפוצתן של הדררות היא כלל עולמית.
מידע כללי:	הדררה הגיעה לישראל בשנות הששים והיא נחשבת למין פולש עקב התנהגותה האגרסיבית כלפי עופות אחרים, עם השתלטות הדררות על ארצינו אנו זוכים לראות פחות ופחות עופות מקומיים אשר היו מצויים בשפע וכיום הם אינם שכיחים ואף נדירים.
מבנה גוף:	לדררה יש גוף קטן וזנבה ארוך ומדורג. אורכן הממוצע הוא 41 ס"מ אשר מתוכם 23 ס"מ הוא אורכו של הזנב. אורך הכנפיים הוא 16 ס"מ ומוטת הכנפיים נעה בין 34-39 ס"מ. חלקו העליון של המקור הוא אדום ואילו חלקו התחתון שחור. משקלן נע בין 100-200 גרם.
אורך חיים:	10-15 שנים.
התנהגות:	הדררות נעות בקבוצות של עשרה פריטים אך יכולות גם לנוע לבדן או בזוג. שריקתן של הדררות חזקה מאוד וניתן לשמוע אותה ממרחק של 60 מטרים.
גידול:	הדררה נחשב לתוכי רעשני ולכן מומלץ לגדלן בחוץ בכלוב תעופה ובו מספר זוגות בהתאם לגודל הכלוב. כתוכי מותחם הוא נחשב לידידותי אך קל מאוד להרוס את ההחתמה ולהחזיר את התוכי להתנהגות סוררת ותוקפנית. כדי לשמור על ההחתמה של הדררה יש לגדלו כתוכי יחיד ולהעניק לו הרבה תשומת לב ואהבה, הוא יחזיר באותה מידה וישמש כשותף מלא. הדררה מלאת שמחת חיים. כושר הדיבור אינו הצד החזק שלה אך יש ולעיתים נשמע ממנה כמה מילים אשר יאמרו בלשון עילגת.
תזונה:	בשבי מומלץ להאכיל בכופתיות ואליהן לצרף, זרעים, גרגרים, פירות, שבולת שועל, חיטה, ירקות וכו'. לפני הטלה ולאחריה יש לתת תוספת של מזון ביצים על מנת להחזיר את הסידן החסר עקב ההטלה.
בריאות כללית:	בטיפול נכון בריאים מאוד. נחשבים לתוכים חזקים ועמידים.
רבייה:	לזכר הבוגר יש פס צווארון שחור בין הסנטר לצדי הצוואר ובעורף יש פס ורוד דק אשר משלים את הצורה לטבעת סביב צווארו של הזכר. לנקבות טבעת זו חסרה. הדררות מוכנות לרבייה בגיל שלוש. בעונת הרבייה אשר חלה בין דצמבר לפברואר הלהקה מתפצלת לזוגות, אצל מגדלים נהוג לחלקם באופן מבוקר. הנקבה מטילה בין 3-5 ביצים עליהן תדגור במשך כ- 23 ימים. ניצוי מלא של הגוזלים בגיל חודשיים כאשר שבועיים לאחר השלמת הניצוי הגזלים עצמאיים.
שונות:	קיימים מספר צבעי מוטציות ועם הזמן נוספים עוד. כיום קיימים הצבעים : ירוק, כחול, לבן, אפור וצהוב.

הפוסט דררה הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

Cockatiel

מוצא:	אוסטרליה
תפוצה:	כחיית מחמד – כלל עולמית
מידע כללי:	הקוקטייל הוא הקטן במשפחת הקקדו והנפוץ שבהם, הוא קל לגידול מה שהופך אותו למשאת ליבם של מגדלים מתחילים. הוא השני ברמת נפיצותו אחרי התוכון.
מבנה גוף:	הסמל הייחודי של מין זה הינו הציצית אשר על ראשו, על פי הציצית אנו יכולים לדעת האם הקוקטייל שלנו עירני, ישנוני או מפוחד, הציצית עולה ויורדת כמעט כל הזמן ומשקפת את מצב רוחו. כאשר הקוקטייל מתרגש או נבהל הציצית תהיה במצב אנכי, כאשר הקוקטייל רגוע או נמצא במצב ניטרלי הציצית תנוח במצב אופקי עדין, כאשר הקוקטייל כועס או במצב התקפתי/הגנתי הציצית תהיה צמודה במצב שטוח לראשו. במופע הרגיל (הפראי) צבעו של הקוקטייל בעיקר אפור עם פסים לבנים בולטים על שולי הכנף צבע הפנים יהיה צהוב או לבן אצל הזכר מלווה בלחיים אדומות או כתומות בולטות ואילו פניה של הנקבה לרוב יהיו אפורים חיוורים וכך גם כתמי הלחיים שלה.
אורך חיים:	15-20 שנים אך יש כמובן דיווחים על קוקטיילים שחיו עד גיל 30 הקוקטייל המבוגר ביותר שתועד היה בן 36 שנים.
התנהגות:	אחד הכשרונות הגדולים של הקוקטיילים אשר בזכותו הם אהובים במיוחד הוא כושר השריקה שלהם ואהבתם לחקויי שירים, קוקטייל אשר ישמע שיר מסוים מספר רב של פעמים יתחיל לחקות ולשרוק את המוזיקה. ניתן ללמד אותם מספר שירים וכאשר תתחילו לשיר את השיר הקוקטייל ילווה אתכם.
גידול:	קוקטייל מוחתם יש למקם בסלון הבית עם כלוב גדול ככל האפשר, התוכים אוהבים להיות במרכז החיים כאשר ניתנת להם מעורבות משפחתית. שחררו את התוכי ככל הניתן, יש תוכים שאוהבים רחצה, אם התוכי שלכם כזה, העמידו אותו על סטנד במקלחת ופיתחו את המים, התוכי לבדו יעשה את המקלחת, לרענון הנוצות לתוכים אשר לא יאהבו זאת יש לקחת שפריצר ולהתיז עליהם שכבה דקה, דבר זה יעורר את התוכי לסדר ולנקות את נוצותיו בייתר הקפדה.
תזונה:	קוקטיילים בשבי ניזונים מכופתיות, דבר זה מונע את הצורך לוודא מה התוכי אכל או לא אכל ואת השלמות החסר שכן הכופתיות מכילות את כל הרכיבים התזונתיים הדרושים לתוכי. ניתן לפנק את הקוקטייל שלכם במבחר ירקות ופירות, אגוזים, שקדים, קטניות, ביצה על קליפתה מידיי פעם ואף חתיכת עוף מבושלת ללא העור. יש לדאוג למים טריים ובשפע בכל שעות היום.
בריאות כללית:	בטיפול נכון בריאים מאוד יש כמובן לבקר אצל הוטרינר כאשר אתם רוכשים את התוכי ופעם בחצי שנה לערך לביקורת.
רבייה:	קוקטיילים מוכנים לרבייה בגיל שנתיים הנקבה תטיל 3-9 ביצים עליהן תדגור כ-20 ימים.
שונות:	כיום קיימים מגוון רב של מופעים החל מהלטינו הלבן ועד למופע פנינה, קינמון, וויט פייס, בננה ועוד. החיסרון הבולט במופעים אלו הוא שלעיתים קשה להבדיל בין הזכר לנקבה.

הפוסט קוקטייל הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

Budgerigar

מוצא:	אוסטרליה
תפוצה:	כחיית מחמד – כלל עולמית
מידע כללי:	טמפרטורת הגוף נעה בין 40.5 מעלות צלסיוס במצב מנוחה ועד 42.5 מעלות צלסיוס במצב תעופה, קצב פעימות הלב נע בין 250 במצב מנוחה ל600 במצב תעופה. קצב הנשימה נע בין 80-100 ככל שקצב הנשימה גובר כך מאבד התוכון יותר ויותר נוזלים, תוכון יכול לשמוע בתחום תדירויות של 40-14000 הרץ.
מבנה גוף:	אורך גופו של תוכון אוסטרלי לא עולה על 20 ס"מ צבעו בטבע ירוק בהיר, המצח צהוב והזנב נוטה בדרך כלל לכחלחלות מסויימת. על צוורו ישנו סינר נדוקות שחורות ומצחו ספוספס בצעירותו, בבגרות הפסים אשר על המצח נסוגים לאחור וזהו עיקר ההבדלים בין צעיר לבוגר. בשבי התפתחו שלל מוטציות אשר כיום הן לא נדירות כלל כמו הכחול, צהוב, סגלגל ועוד…
אורך חיים:	3-4 שנים אך ידוע על תוכונים שהאריכו חיים עד 10 שנים ואף עד גיל 20 אולם מקרים אלו אינם שכיחים.
התנהגות:	יתרונו הגדול של התוכון האוסטרלי הוא בכך שגם אם רכשנו תוכון אשר אינו מוחתם עדיין נוכל להרגילו אלינו בקלות יחסית. התוכון הוא שובב ולעיתים אף לומד לדבר מספר מילים. ישנם תוכונים אשר אומרים משפטים שלמים וישנם כאלו אשר לעולם לא ידברו. בין אם כן או לא התנהגותו נינוחה ועדינה והוא מהווה הן חברה טובה והן נקודת רגיעה והתבוננות.
גידול:	התוכונים מומלצים כתוכים למגדל המתחיל אולם גם מגדלים מתקדמים מוצאים בהם הנאה מרובה. התוכונים קלים לגידול, על מנת לגדל להקה של תוכונים יש להציב וולייר בחצר.הבית ובו למקם תאי הטלה כמספר הזוגות אשר מצויים בוולייר. את כלי המים והאוכל יש למקם בגובה אמצע הכלוב על מנת ליצור גישה נוחה למטפל, יש למקם בוולייר שפע ענפים בגבהים שונים. אם בחרתם לגדל תוכון בודד או זוג בביתכם, יש לרכוש עבורם כלוב מתאים גדול ככל האפשר, את הכלוב מומלץ למקם בסלון הבית שכן תוכים אוהבים לראות פעילות סביבם.
תזונה:	דוחן, ירקות, פירות, פחמימות יהוו דיאטה מאוזנת עבור התוכון שלכם, אין להאכיל תוכים באבוקדו או בשוקולד ! מומלץ לשלב מידיי פעם ביצה קשה עם הקליפה, לתלות מהסורגים צ'ופרים כמו ענבים, תפוח, גזר, וכדומה.
בריאות כללית:	בטיפול נכון אין מחלות מיוחדות, כמובן שכמו כל בעל חיים שאנו מחזיקים בבית מומלץ לקחת גם את התוכון שלכם לבדיקה שיגרתית אצל הוטרינר פעם בחצי שנה.
רבייה:	אין קל מלהבדיל בין זוג של תוכונים אוסטרלים, כל שעליהם לעשות הוא להתבונן על הדונגית – זהו ה"אף" של התוכי, אם צבעה כחול הרי שזכר עומד מולכם ואילו אם ורוד צבעה הרי שמדובר בנקבה. אם ברצונכם לחוות את תהליך גידול הגוזלים כל שעליכם לעשות הוא להציב קופסת הטלה בכלוב, התוכונים ישהו בה גם בלילה. אין צורך לספק חומר קינון שכן הנקבה תסתפק בתיבה כמו שהיא. הנקבה מטילה לראשונה את ביציה בגיל שנה בדרך כלל בין 4-6 ביצים בתטולה בהפרש של יומיים בין ביצה לביצה, משך הדגירה 20 ימים אך יכולה להימשך מעבר לכך, הנקבה דוגרת על הביצים לרוב לבדה והזכר דואג לספק את כל מחסורה. הגוזלים בוקעים עירומים ועיניהם סגורות, הן תיפקחנה רק בגיל שבוע כאשר תוכלו להבחין גם בפלומתם. בגיל חודש הניצוי יושלם וזהו גם הגיל בו הגוזל ייצא מן הקן. לרוב תמצאו אותם על תחתית הכלוב שכן עדיין אינם מיומנים דיים בתעופה.

הפוסט תוכון אוסטרלי הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

Ara / Macaw

מוצא:	מקסיקו, מרכז אמריקה, דרום אמריקה ובער אף הקאריביים. בתי הגידול הטבעיים הם בדרך כלל יערות הגשם אך ישנם מינים שמעדיפים יערות רגילים או אפילו סוואנות כבתי גידול.
תפוצה:	כחיית מחמד : כלל עולמית
מידע כללי:	רוב סוגי הארות נמצאים בסכנת הכחדה בטבע וזאת עקב קיצוץ בשטחי המחייה שלהם וציידים לא חוקיים אשר לוכדים ארות מן הטבע על מנת למכור אותם כחיות מחמד. על מנת למנוע את השתתפותכם בהכחדת הארות מן הטבע עליכם לוודא שהארה אותה אתם עומדים לרכוש הוטלה, בקעה וגודלה בבית גידול מסודר כמו גם הוריה. בשנים האחרונות אנו עדים לכניסתם של יותר ויותר סוגי ארות בני כילאיים אל בתים ברחבי העולם וזאת בשל צבעיהם המעניינים אשר יהיו שונים בין פרט לפרט, ניתן לאמר שבדרך כלל הנקבות מאמצות את תכונותיו של האב והזכרים מאמצים את תוכנותיה של האם. התנהגותם של אלו אינה שונה מאוד מן התנהגותם של הוריהם אך עם זאת ישנם כמה סוגי ארות שהמגדלים מקםידים שלא לערבב ביניהם וזאת בשל נדירותם בטבע ובשבי והרצון לשמור עליהם מפני הכחדה.
מבנה גוף:	מבנה הגוף יכול להיות מקטן ועד גדול תלוי בסוג הארה. בדרך כלל הזנב מהווה כחצי מאורך הגוף וזאת על מנת לשמור על שיוויי משקל בעת התעופה. המקור בדרך כלל כהה לעיתים אצל מינים מסויימים ניתן לראות עיגול צבעוני סביב העין ובסיס המקור דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר אצל הארות הגדולות.
אורך חיים:	אורך חיים ממוצע של ארה הוא בדרך כלל 40 שנים אך קיימים מקרים רבים בהם הגיל היה רק מספר והארה עברה במשפחה מדור לדור.
התנהגות:	הארה הוא תוכי סקרן ומלא חיים, ככזה יהיה על בעליו לספק לו שפע של משחקים וגירויים אשר יעשירו את עולמו, כמו כן הארה ידרוש מנה גדושה של תשומת לב בכל יום ואם לא ייקבל אותה הוא יכעס ויביע את כעסו ע"י נסיונות נשיכה, היחס אל הארה יהיה כמו אל ילד קטן והתנהגותו איננה רחוקה מכך. כושר הדיבור של הארה אינו מן המובחרים בנמצא אך יכולתו לחקות צלילים אשר מושמעים בסביבתו היומיומית היא מעולה והוא ילמד מהר מאוד לחקות את צלצול הטלפון שלכם ופעמון הדלת.
גידול:	הארה יהיה זקוק לכלוב גדול ומאובזר במשחקים, עדיין יש לאפשר לו כמה שעות בכל יום להסתובב באופן עצמאי בבית. אם אינכם מעוניינים בהשכמה מוקדמת הקפידו לכסות את הכלב של הארה שלכם על מנת ליצור לו אזור מוחשך דבר אשר ישמור אותו שקט.
תזונה:	הארה הוא תוכי אשר מוציא הרבה אנרגיה ולכן תזונתו צרכיה להיות מועשרת ומותאמת לסוג. בטבע הארות ניזונים בעיקר מסוגים שונים של אגוזים ופירות, לפעמים גם בשר כשיש בנמצא, בשבי הרבה בעלים מתפתים לפנק את הארה שלהם בכמות בלתי נדלת של אגוזים, האגוז הוא מקור שומן ואנרגיה מצוין אך אין להגזים שכן דבר זה יכול לגרום לעודף שומן אצל התוכי ואף לתחלואה. המזון המומלץ ביותר הן הכופתיות המותאמות לארה שכן התוכי חייב לאכול את כל הכופתית ואינו יכול לבחור לעצמו רק את המועדף עליו, כך אנו יודעים שהתוכי קיבל את כל הדרוש לו תזונתית ויכולים להיות רגועים, כמובן שכפינוק או צ'ופר אפשר לתת מספר אגוזים מצומצם ביום.
בריאות כללית:	הארה הוא תוכי בריא בדרך כלל אך כמו כל התוכים אם יהיה חולה יסתיר זאת בהצלחה מרובה ועד שנגלה זאת יכול להיות מאוחר מידיי, יש לעקוב אחר התוכי ואחת לתקופה לבקר את הוטרינר אשר באותה הזדמנות ישמח לגזור לו את ציפורני הרגליים במעט על מנת להקל על הבעלים בשעה שהוא מחזיק את התוכי. יש להרגיל את התוכי מגיל צעיר ככל האפשר לביקורים אצל הוטרינר כדי שהוטרינר והמקום יהיו מוכרים לו ויפחיתו את הלחץ של התוכי מפניהם.
רבייה:	כמו רוב התוכים צורתו החיצונית של הארה אינה מעידה על מיניותו, כדי להיות בטוח בזוויגים יש לבצע בדיקת דם פשוטה שאר תוצאותיה יקבעו אם זכר או נקבה בידיכם. הגיל האידיאלי להתחיל רבייה אצל הארות הוא בין 4-8 שנים, אם ניתן יש לאפשר להם לבחור את בני הזוג שלהם בעצמם וזאת בשל האינטיליגנציה הרגשית הגבוהה של התוכי,תהליך זה מומלץ לעשות בחורף כמה חודשים לפני עונת הרבייה. ברגע שזוג התחבר בצורה טובה ניתן להפריד אותו משאר הלהקה ולשכן אותו במתחם שקט ככל הניתן עם כמה שפחות הפרעות חיצוניות. יש לשים קופסת הטלה אשר מותאמת לארות. רב המינים של הארות יטילו כ- 2-3 ביצים עליהם ידגרו תקופה של 26-28 ימים, לאחר בקיעת הגוזלים ההורים יזדקקו לתוספי תזונה כגון קלחי תירס, פירות טריים, לחם טבול בחלב, גמילת הגוזלים נעשית בגילאי 8-10 שבועות.
שונות:	בין הארות קיימים סוגים רבים ולהם מראה ואופי שונים אחד מן השני, לפני קנייה של ארה מומלץ לבדוק לפני כן מאיזו סוג הארה אותה אנו מעוניינים לרכוש והאם האופי תואם את ציפיותינו. אין זה משנה איזה סוג בחרתם לבסוף שכן תוכלו להיות בטוחים שביתכם ימתלא בשמחה המדבקת של תוכי זה. כיום לשמחתינו הרבה מספר התוכים אשר נולדו בשבי ונמצאים בבתים מהווה כ- 90% ממספר הארות אשר משמשות כחיות מחמד. דבר זה נובע ממודעות ההולכת וגדלה של האנשים לחשיבות שמירת המין בטבע ובכלל.

הפוסט ארה הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

הפוסט ג'אקו הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

Swan

מוצא:	מוצאם של הברבורים הלבנים הוא מחצי כדור הארץ הצפוני בעיקר ארצות אירופה, מוצאם של הברבורים השחורים הוא מחצי כדור הארץ הדרומי בעיקר מאוסטרליה.
תפוצה:	כעוף מבוית – כלל עולמי כעוף בר – אירופה, אסיה, אוסטרליה והאיים סביב.
מידע כללי:	תחת השם ברבור נכללים 7 מינים שונים של ברבורים. אלו אשר חיים בחצי כדור הארץ הצפוני הם בעלי פלומה לבנה ואילו הברבורים החיים בחצי כדור הארץ הדרומי הם בעלי צבעים שונים וביניהם הברבור השחור. הברבור נזכר גם בתנ"ך "וברברים אבסים" (מלכים א' ה' 3 ) כסוג מזון יוקרתי וכמו כן הוא מוזכר בזמירות שבת "להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים". בתרבויות אחרות הברבור מוזכר כסמל לטוהר ויופי. האלה ההודית גאיטרי מתוארת כשהיא מלווה ע"י ברבור ואילו אנו כילדים זוכרים את סיפורו של האנס כריסטיאן הנדרסון על הברווזון המכוער בו הברבור מופיע כסמל לכליל היופי והשלמות.
מבנה גוף:	ברבור הוא אחד העופות הגדולים ביותר אשר מסוגלים לעוף, המינים הגדולים של הברבורים מסוגלים להגיע לאורך של 1.5 מטרים ולשקול מעל 15 ק"ג. מוטת הכנפיים יכולה מגיעה כמעט ל3 מטרים, הברבור אמנם נחשב לסמל העדינות אך מכת כנף אחת שלו יכולה לשבור יד של אדם בוגר. הזכרים גדולים יותר מן הנקבות. צווארו של הברבור הוא ארוך ובצורת S ומקורו נראה עדין, רגליו של הברבור חזקות מאוד ונעדו לשחייה מה שעושה אותו מגושם כאשר הוא עולה ליבשה. מלבד שני מינים שרגליהם ורודות, צבען של רגלי הברבורים הוא אפור כהה.
אורך חיים:	כ- 80 שנים ויותר
התנהגות:	הברבורים חיים בלהקות אך עם זאת
גידול:	את הברבורים מומלץ מאוד לגדל באיזור בו יש לכם אגם קטן אשר יספק את הצורך של במים, הברבור נמצא במיטבו כאשר הוא במים ויש לכך סיבה טובה. ברבור אשר גדל ללא מים מעמיס על רגליו עומס אשר לא היו אמורות לשאת. ברבור אשר גדל אצלכם מאז היותו אפרוח ייתרגל ואף יבוא אליכם כאשר תופיעו.
תזונה:	הברבור נחשב לכמעט צמחוני מובהק אך ישנם מקרים בהם יאכל חרקים קטנים או דגים. הברבור אוכל שורשים, אצות ועשבים שהוא מוצא. בשבי ברבורים ניזונים מתערובת עופות אשר כוללת בתוכה את כל הרכיבים התזונתיים הדרושים להם. יש לדאוג תמיד למים טריים בשפע.
בריאות כללית:	בגידול וטיפול נכון – בריאים מאוד
רבייה:	שני בני הזוג קשורים זה לזה לכל חייהם ואף הצעירים נשארים עם הוריהם עד לעונת הדגירה הבאה. שני בני הזוג בונים את הקן ומגדלים את הגוזלים, הנקבה מטילה בין 3-8 ביצים ודוגרת עליהן 35 ימים, בזמן זה הזכר מאכיל אותה ומשמש כשומר מפני אורחים לא רצויים.
שונות:	בעבר נחשבו הברבורים לעופות מאכל אך כיום הם מוגנים מציד במדינות רבות, פלומת הברבור משמשת לכרים וריפודים אך כיום גם שימוש זה יורד עקב המודעות וישנו מעבר רחב למילויים סינטטים.

הפוסט ברבור הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

Peacock

מוצא:	הטווס ההודי כשמו כן הוא מוצאו מן היבשת ההודית והוא מהווה בה בגאווה כציפור הלאומית. הטווס הירוק מוצאו מתאילנד, קמבודיה, מיאנמר ומלזיה שם הוא נמצא בסכנת הכחדה.
תפוצה:	הטווסים חיים בטבע במקומות המוצא הטבעיים שלהם. כעוף מבוית הטווס נפוץ ברחבי העולם בעיקר במקומות פתוחים ובארמונות בהם הוא גדול מספיק בכדי שיבחינו בו ויש לו שטח גדול לטריטוריה.
מידע כללי:	בשבי פותחו מגוון מוטציות אשר נשתמרו ובהן נמצא ג הטווס הלבן, אפור, ארד, לשם, אפרסק, סגול והשילובים ביניהם.
מבנה גוף:	לטווס הזכר יש נוצות זנב ססגוניות ובהן יש סדרת עיניים אשר מיטיבים לראותה כאשר זנב הטווס פרוס. על ראש הטווס ישנה ציצית והיא משותפת לכל מיני הטווסים. נקבת הטווס חסרה את הצבעים העזים של הזכר והיא מתאפיינת בצבע אפרפר אשר עליו אנו יכולים להבחין מידיי פעם בברק מתכתי ירקרק.
אורך חיים:	כ- 20 שנים
התנהגות:	הטווסים נוהגים להסתובב בלהקות קטנות, הם ישנים על עצים ויכולים אף לעוף מאי לאי. הטווס ישמח לשוטט חופשי בשטח, הוא יקבע לעצמו טריטוריה ובה יסייר בקלילות. כאשר יחפש אחת מן הנקבות או לחילופין ירצה לכווון אותן אליו יעמוד על שטח גבוה ויקרא את קריאתו המיוחדת הנשמעת כמו "מיאו" חזק ארוך ומודגש.
גידול:	טווסים זקוקים לשטח גדול אשר בו הם יהיו משוחררים, אלא אם כן נמאס לכם מן הצמחים אשר גדלים בגינה שלכם לא מומלץ לשלב אותם עם הטווסים שכן הצמחים פשוט לא יישארו שלמים אם יישארו בכלל… טווסים יכולים להיות בעייתים במקצת עם כלבים וחתולים, הכלבים עלולים לרדוף אחריהם והחתולים עלולים לתקוף את האפרוחים. קריאות הטווס הרמות עלולות לזמן אליכם האת השכנים במהירות הברק ולכן בעייתי להחזיקו בעיר, לעומת הטווס ההודי הטווס הירוק נחשב לשקט ואינו קורא ולכן ניתן לגדלו ללא הקריאות המפורסמות של הטווס. בחצר הבית עליכם להקים שטח מגודר אשר ישמש כמקום האכלה ושינה לטווסים שם הם גם יטילו את ביציהם.
תזונה:	בטבע מזונו המועדף של הטווס הוא חרקים ופרוקי רגליים נוספים, הטווס צד בעלי חיים קטנים ואם ייפול גוזל מן הקן הטווס לא יבחל בו ויבלע אותו בחתיכה אחת למורת ליבו של המתבונן. הטווס זקוק אף לירקות שכן אלו מעניקים לו את הסיבים התזונתיים הנחוצים לו לעיכול שריונות חרקים קשים ועצמות זוחלים קטנים. חלבונים מן החיי נחוצים לבריאותו והתרבותו של הטווס.
בריאות כללית:	בגידול וטיפול נכון בריאים מאוד. הטווס נחשב לעוף חזק ביותר.
רבייה:	טווסים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים, לנוצות הטווס לוקח שלוש שנים על מנת להגיע לארכן הסופי. תקופת הייחום מתחילה באביב ומסתיימת לקראת סוף אוגוסט, טקס החיזור אשר בו פותח הטווס את זנבו בפני הנקבה הוא הידוע מבין כל טקסי החיזור הרבים של בעלי החיים. הטווסים הם פוליגמיים וטווס זכר יכול להזדווג עם ארבע או חמש נקבות בעונה. הנקבה תטיל בין 4-7 ביצים בגומה בקרקע ואלו יבקעו לאחר 29 ימים של דגירה אשר נעשית ע"י הנקבה בלבד.
שונות:	לפי המיתולוגיה היוונית הטווס הוא החיה המקודשת לאלה הרה – אשתו הנקמנית של זאוס. האגדה מספרת שלאלה היה שומר נאמן ושמו ארגוס ולו היו 100 עיניים, לאחר שהרמס הרג את ארגוס החליטה הרה להנציח אותו והעבירה את כל מאה עיניו לזנב הטווס.

הפוסט טווס הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.

הפוסט תרנגול הופיע לראשונה ב-בית החיות - הקמת פינות חי.